הצטרפו לקריאה של הגולשים בחפספר

כל המאמרים שעוזרים לנו להמשיך הלאה בעולם הספרים

האדם מחפש משמעות

האדם מחפש

 

הוצאה לאור: דביר

מחבר: ויקטור פרנקל

הפסיכיאטר ויקטור פרנקל כתב זיכרונות של דורות של קוראים עם תיאורי החיים במחנות ההשמדה הנאציים, ושיעורי ההישרדות הרוחנית. בין השנים 1942 ל-1945 פרנקל עבד בארבעה מחנות שונים, ביניהם אושוויץ, בעוד שהוריו, אחיו ואשתו ההרה נספו בשואה.

בהתבסס על ניסיונו האישי ועל חוויותיהם של אחרים, בהם טיפל מאוחר יותר בפרקטיקה שלו, פרנקל טען שלא ניתן להימנע מסבל, אך ניתן לבחור כיצד להתמודד איתו, ואנשים צריכים למצוא משמעות ולנוע קדימה עם מטרה מחודשת.

התיאוריה של פרנקל, הידועה כלוגותראפיה, גורסת כי הדחף העיקרי שלנו בחיים אינו תענוג, כפי שטען פרויד, אלא גילוי ורדיפה אחר מה שאנו מוצאים באופן אישי משמעותי.

מתוך הספר:

"אל תכוון להצלחה. ככל שאתה מכוון את עצמך להצלחה, אתה הופך למטרה, ומגביר את הסיכויים להחמצה וכישלון. הצלחה, כמו אושר, לא יכולה להימשך, היא חייבת להתרחש, והיא עושה זאת רק כאפקט הלוואי הבלתי מכוון של מסירות אישית למטרה גדולה מעצמך, או כתוצר לוואי של כניעת אדם לאדם שאינו עצמו.

אושר חייב לקרות, וכך גם הצלחה: אתה צריך לתת לזה לקרות על ידי חוסר מאמץ. אני רוצה שתקשיב למה שמצפונך מצווה עליך לעשות וללכת להוציא אותו לפועל. אז תחיה כדי לראות את זה בטווח הארוך, ברגע שיגיע אליך בדיוק כששכחת לחשוב על זה."

כשניטשה בכה

מחבר: ארווין ד. יאלום

הוצאה לאור: עם עובד

338 עמודים

רומן עשיר ומעורר מחשבה, שמתאר את ווינה של המאה ה-19, ערב לידתה של הפסיכואנליזה. הרופא הנודע ג'וזף ברויאר, רופא ומורה חשוב של זיגמונד פרוינד, מצא טיפול לאישה שסבלה מתסמיני היסטריה רבים.

אבל עכשיו ברויאר צריך עזרה, כי הוא הפך להיות אובססיבי עם המטופלת אנה היפה, למרות שהיא כבר לא המטופלת שלו. בחופשה בוונציה, הוא מתבקש  על ידי לו סלומי, אישה רוסייה רודנית, לטפל בפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה, שאיים בהתאבדות בגלל דחייתה.

ניטשה מתייעץ עם ברוייאר בווינה, ולאחר שורה של תחנונים מתוחכמים, מסכים לחודש של מפגשי טיפול יומיים. תכניתו של ברויאר היא לנסות את התרופה על ניטשה, במסווה של פילוסוף שיעזור לו להתמודד עם האובססיה שלו והדיכאון הקשור אליו.

בסיפור אינטליגנטי ומלא דמיון זה, יאלום מעורר במדויק את העולם המקיף של פגישותיהם של ברויאר וניטשה, כמו גם את הסביבה החברתית והאינטלקטואלית של התקופה.

מתוך הספר:

"יום אחד בקרוב, אולי בעוד ארבעים שנה, לא יהיה אף אחד בחיים שהכיר אותי. אז באמת אהיה מת – כשאיני קיים בזיכרונו של איש. כאשר אותו אדם מת, כל ההוויה שלו מתה, והוא נעלם מן הזיכרון החי. אני תוהה מי זה יהיה עבורי. איזה מוות יגרום לי למות באמת?"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן